אנשים נוטים לבלבל בין ריהוט עתיק לריהוט ישן. זהו בלבול די נפוץ ודי מובן האמת היא שיש הבדל עצום בין המושג "ריהוט עתיק" לבין ריהוט ישן. נתחיל מריהוט ישן - ריהוט ישן הוא מה שניתן למצוא בכניסה לבנייני מגורים משותפים כאשר אחד הדיירים עוזב את הבית, אין לא צורך בריהוט אותו רכש לפני כמה שנים, הוא מתעצל לתרום אותו לארגונים המסייעים לנזקקים ולכן הוא מניח אותו ברחוב במטרה שאיזו מכונית "אנטה-זאכן" תאסוף אותו בהזדמנות.
רהיטים ישנים הם רהיטים שנרכשו לפני כמה שנים טובות, סביר להניח שהם כבר לא עומדים בתקן של צו האופנה העכשוי (יכול להיות שמעולם לא עמדו בתקן העצובי) אבל כרגע - מדובר על רהיטים שחוקים, מרופטים, בוודאי כבר לא נקיים במיוחד.
ריהוט עתיק הוא תחום בפני עצמו שלא במקרה, אנשי אמנות, יכולים להרשות לעצמם לעסוק בתחביב היקר והמפנק הזה שנקרא איסוף ריהוט עתיק.
ריהוט עתיק הוא גם כן ריהוט ישן אבל - זהו ריהוט שיוצר בתקופה קדומה על פי סגנונות עצוביים, להם יש ביקוש ולהם יש הערכה בקרב הציבור לאורך הדורות. ריהוט עתיק, בכדי לזכות במעמד היוקרתי שלו, מחייב כמובן ייצור רהיטים באיכות יוצאת מן הכלל.
לרוב, ריהוט עתיק הוא ריהוט עשוי מעץ מלא, משובח, ושמור במצב מצויין.
ישנם בעלי מקצוע המתמחים באיתור ריהוט עתיק ושימורו.ריהוט עתיק דורש תחזוקה, לרוב מדובר על ציפוי בשכבות הגנה מירביות ושמירה עליו מפני מפגעים (בעיקר הפרשי טמפרטורה ולחות).
ריהוט עתיק נתפס בעיקר כסטטוס – אדם שאוסף ומחזיק ריהוט עתיק נתפס בעיני הבריות כאדם בעל חוש אסתטי מפותח (טוב טעם כמו שאומרים), עם נטיות אמנותיות, הערכה רבה להיסטוריה של האנושות והערכה רבה לחומרים המיוצרים מאיכות גבוהה ושורדים את השנים.
אנשים בעלי ריהוט עתיק הם בעיקר נתפסים כאנשים בעלי אמצעים (ריהוט עתיק עולה יותר מריהוט חדש) ומאחר וקשה יותר להשיג ריהוט עתיק איכותי, יש צורך בקשרים עם הצמרת החברתית.